יום בסופרמרקט התעשייתי.
בשעה שש בבוקר, בדיוק כששחר נשבר, וואנג קיאנג רכב על התלת אופן, מיהר לתחנת הלוגיסטיקה עם הסחורה שארזה בלילה הקודם. ברכב היו כמה קופסאות ברגים, ערכות מברגים וכלי חשמל שהלקוח הזמין בדחיפות.
המטען בחלק האחורי של המשאית רעש והשתתף על הכביש החתמום, כמו הקדמה עמוסה של שיר. וואנג צ'יאנג, שהגיע לתחנת הלוגיסטיקה, בדק במיומנות את פרטי ההזמנה עם הצוות ומילא את רשימת הספנות. "יש לזרז את חבורת הסחורה הזו; הלקוח לוחץ על זה", אמר ובודק בזהירות אם כל חבילה אטומה היטב.
כאשר השמש האירה בהדרגה את המרחב הפתוח של תחנת הלוגיסטיקה, הופיעו חרוזי זיעה על מצחו של וואנג קיאנג, ועד כל הסחורה הועברה, השעה הייתה כמעט שמונה. בחזרה לחנות, ברגע שפתח את דלת התריס המתגלגל, משאית המסירה רמטה לעצירה בכניסה.
"הבוס וואנג, הסחורה שהזמנת הגיעו!" הנהג צעק. וואנג קיאנג מיהר, פורק את הסחורה עם פקיד החנות שיאו לי. הפריטים כללו סוגים שונים של סחורות: ברזל בזווית כבדה, חוט מכוסה וערימות של מתגים ושקעים ארוזים להפליא.
הם בדקו את הכמות כנגד רשימת הרכישה, בדקו את איכות הסחורה ולא התעלמו מכל פרט. בסביבות השעה עשר החנות החלה להתעסק. עובד בסרבל נכנס פנימה ואמר, "בוס, אני צריך שתי גלילי חוט איכותי." וואנג קיאנג בירך אותו בחום באומרו, "אדוני, תסתכל על חוט מעכב להבה זה; האיכות מובטחת לחלוטין, ואתרי בנייה רבים משתמשים בסוג זה."
הוא גם הוציא מדגם כדי להסביר את המפרט והתכונות של החוט לעובד. העובד הינהן בסיפוק ואמר, "בסדר, אני אקח שתי גלילים." לפני שוואנג קיאנג יכול היה להעביר את החוט לפנקס המזומנים, לקוח אחר נכנס לחנות וביקש ברזים מתאימים. הוא קבע במהירות את מה שהוא עושה ולקח את הלקוח למדור האינסטלציה, והציג בסבלנות את היתרונות והחסרונות של סגנונות ברז שונים.
"זה עשוי מחומר כל-נחושת, עמיד ומחיר סביר", הסביר. בהתבסס על המלצתו, הלקוח בחר בברז שהם אהבו. לאחר שאכל בחיפזון כמה נשיכות ארוחת צהריים, וואנג קיאנג החל לטפל שוב בהזמנות מקוונות.
הדפסת תוויות משלוח, סחורות אריזה ויצירת קשר עם שליטים כדי לאסוף פריטים, כל שלב היה מאורגן. בשעות אחר הצהריים, לקוחות חוזרים הגיעו למקום מחדש, ולקוחות חדשים נכנסו לחנות כדי לברר.
וואנג קיאנג נאלץ לספק את צרכיהם של לקוחות בחנות תוך כדי לקחת זמן להגיב להודעות מקוונות, תוך שהוא עסוק כל היום. בערב, לאחר שראו את הלקוח האחרון, וואנג קיאנג והצוות החלו לקחת מלאי ליום. הם החזירו את הסחורה שנותרה למקומותיהם, ארגנו את המדפים ורשמו את פערי המכירות והמניות של היום.
קרני השמש השוקעות חלחלו דרך חלונות הזכוכית, משליכים אור על החנות ומשקפים את דמויותיהן המותשות ועם זאת מרוצות. יום רגיל לכאורה זה נשא את הפרנסה והתקווה של חנות חומרי בניין והיה עד למסירותו של וואנג קיאנג ולתשוקה של וואנג קיאנג לעבודתו.
